1. לראשונה בתולדותיי אני מוצאת עצמי שוקלת, מסיבות של בריאות נפשית, להפסיק לקרוא חדשות. אני קוראת המון, ועוד יותר מזה קוראת המון תגובות וטוקבקים, ומרגישה שכל השנאה הזו שיוקדת בימים האחרונים כמו חמה על קבוצת שחורים בשדה כותנה, עושה לי בעיקר דבר אחד: ממלאת אותי עצמי בשנאה. שנאה שמכבידה עליי באופן פיזי ממש.
2. היום רציתי ללכת להופעה, אבל כל חבריי התגלו כחרשנים מכדי לבוא. בין התירוצים ששמעתי היו 'אני מרצה בסמינר מחלקתי עוד שלושה ימים ועוד לא התחלתי להכין מצגת', 'אני נבחן על הדוקטורט ביום חמישי', 'יש עומס בעבודה ואני נשארת מאוחר', 'יש לי בערב טקס של קבלת תואר שני' ו'אני בחו"ל עושה דוקטורט בכמה שנים הבאות'. נו באמת. אז במקום זה נשארתי בבית וקראתי עוד קצת תגובות בטמקא.
3. באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שכל כובד העולם על כתפיי, אז הלכתי להכין אוכל. אחרי פרוסת לחם עם גבינת בורסן-פלפל, סלמון מעושן ועלי תרד טריים התחלתי להרגיש יותר טוב. אחרי פסטה עם כרישה, תרד, פטריות וריקוטה התעודדתי ממש. לו רק ניתן היה לפתור את כל בעיות העולם כך.
4. אבל כל זה היה זמני, כי אז חזרתי למחשב ונכנסתי לפייסבוק, וגם שם כולם כותבים על אירועי השבוע, ומשם די מהר שוב מצאתי את עצמי קוראת בטמקא. קשה מאוד למצוא מפלט בימים האלה. נדמה שכבר שבוע כולם מדברים רק על המשט, על הטורקים, על עזה. אני מרגישה כאילו משהו נסדק והתערער. תחושה של לפני פיצוץ.
5. אני בן אדם מאוד פוליטי במחשבות שלי, אבל כמעט ולא מסוגלת לדבר על פוליטיקה. לפעמים אני מרגישה שמאלנית בארון. בעיקר בעבודה. כי מה, אני אתווכח כשמישהו אומר משפט כמו 'צמחונים הם גרועים כמו שמאלנים, אולי בעצם אפילו יותר'? מאיפה בכלל מתחילים? אז אני עושה פרצוף לא מרוצה ושותקת. וזועמת. וממשיכה לחשוב על זה שעות אחר כך ומנהלת וויכוחים דמיוניים עם כל העולם.
6. טוקבקים אני דווקא אוהבת לכתוב. שם אני יכולה לשקול כל מילה ולברר כל עובדה, וגם לכתוב דברים שאני לא באופן ודאי ומוחלט עומדת מאחוריהם, להיות קצת דמגוגית. אני גם די טובה בזה – ממליצים על התגובות שלי, עונים לי, זה נחמד. פעם מישהו אפילו הציע לי עבודה, באמת! אבל בימים האחרונים אני כל כך מבוהלת ממה שאני קוראת שאין לי כמעט מה לכתוב.
7. אולי מחר אתאפק ולא אקרא כלום. הבעיה היא שזה מרגיש לי לא בסדר – כאילו בכך שאני קוראת ומתעדכנת ונעלבת וזועפת, אני גם שומרת על משהו. אבל אולי מחר אני אקח יום חופש. בכל אופן עכשיו מאוחר והגיע זמן לישון ולהרגע.
הבריאות הנפשית בימים אלה באמת לא משהו. אם את מוצאת דרך להתחמק מזה שבאמת עובדת, אנא שתפי.
אחותי מצאה דרך לא רעה: היא הלכה לרופאה שאמרה לה לא לשמוע חדשות במשך כמה ימים. בחיי.
אמצעי אחר שעשוי לסייע הוא קריאה בספר קהלת.
חוץ מחו"ל, גם הכנתי תמונות למאמר שאנחנו מגישים (הראשון שלי!!), אז באמת לא יכולתי להצטרף
חוץ מזה אני דווקא התחלתי לקרוא חדשות לאחרונה, ולהאזין לגלגלצ באינטרנט, ולדבר על פוליטיקה (דמגוגיה מוחלטת, כמעט בלי עובדות. זה מה שקורה כשאת מתעלמת מהעולם כבר עשר שנים).
הו מזל טוב על המאמר! וכידוע כתיבת מאמרים היא מסוג המשימות ששואבות את כל הזמן שמוכנים להקדיש להן. לכן מוטב להשאיר אותן לרגע האחרון ועד אז להנות מדברים אחרים.
המאמרונצ'יק הוא באמת משהו מצחיק – עבדתי על משהו שנראה לי כמו המקבילה של משחק בפלסטלינה של המדע, והבוס התלהב וכותב מאמר רציני והכל עם עוד איזה פרופסור. עכשיו, כשאת קוראת את המאמר את מבינה שזה באמת משחק ילדים, אבל הוא נראה מאוד מרשים, תמונות ורפרפנסים. מצחיק איך אפשר לסובב סיפור.